העולם הפנימי של הנפש

האדם הינו בריאה מרתקת. ונפשו – יותר מהכול!
אפשר לתאר את האדם כחומר חי המכוסה בצורה נאה ומיוחדת ועטוף במעטפת שנקראת-דמות.
מה נמצא מחוץ לגוף הזה המכוסה היטב בצורות שונות ויפות?
אנרגיה.

שפע של חיים אחרים סובבים אותו, בצורות וכוחות שונים. מההילה שלו, הכוכבים, המלאכים…
כל מה שמקיף את האדם, בודאי מטביע את חותמו בו. אם לטוב ואם למוטב…

עוד בטרם היווצרותו של האדם ובהיותו ברחם אימו, הוא מוקף באינסוף השפעות:
מצבים רגשיים, נפשיים ופיזיים אופפים אותו מהקרובים אליו, מהמלאך שמלמד אותו תורה, תחושות מהסביבה החיצונית…
יותר מאוחר, מגע עם צוות חדר הלידה, הגוף של אימא, החלב, הבגדים ושאר סיטואציות החיים, עד הסוף…
ובתוכו- הגוף המושלם, החי והמחייה. האיברים, הדם, התאים…

הקשרים בתוך המערכת המורכבת, בין הריאות ללב, בין המוח לשריר, בין תא לתא…וכל מה שקרה אי פעם, כל חוויה, תחושה, עשייה, הכול נרשם- נאגר בתאי הזיכרון.

אמנם נשכח הרוב הגדול, אבל לא נעלם. מחכה כמו ילד טוב, לתשומת לב, לאהבה.
חוויות טראומטיות משמען- הטבעה/צריבה של אותה חוויה, בתוך התא הקטנטן בתוכנו. וכמו רכילות או לשון הרע, וכמו הרגע שיומלך בו מלך המשיח, המידע יטוס באין-זמן, ויעבור מתא לתא וימלא את כל המציאות הנוכחת באינפורמציה של החוויה.

טראומה, היא חוויה קשה שנצרבת בכל התאים, כאב רגשי שתוקע את הנפש. ואם אינה מטופלת באהבה, בהמשך- חלילה, פוגמת גם בחומר הגוף, או מזעזעת ושוברת לחלוטין את הנפש.

כל דבר משאיר בנו רושם, משהו קשה/מזעזע, מותיר בנו משקע, מכביד ומשפיע על החיים. כי הכול אחד. גוף ונפש.
בקושי- הגוף מתכווץ. בשמחה- הלב מתרחב. אבל אנחנו יודעים יפה מאוד לחיות עם כל עומס החוויות שעברנו, לוקחים אותם איתנו- לכל מקום ובכל זמן. כמו צב.

ויום מגיע- ופורץ כאב. צער. פחד. מתח. חרדה. חוסר ביטחון. אשמה. חוסר הצלחה…מי יכול להתחמק מזה?
הקושי בא להאיר נקודה מהעבר. הקושי הוא תמיד השתקפות כבמראה. זיכרון תאי, שעכשיו רוצה אהבה. ליטוף שלא קיבל כשנפצע. כמו ילדה שבאה בוכה לאימא בריצה-
למרות שכבר עבר הכאב לפני שעה…
אם מנצלים את הקושי לגדילה וריפוי, זו המתנה הכי גדולה שבאה באריזה לא הכי יפה…

Call Now Button דילוג לתוכן