מהו השורש של כל הפחדים והחרדות? מלובשים בכל מיני פחדים בדרך: מחתולים. ממעלית. מכאבים. מאנשים. מהפחד עצמו. מסבל. ממחלות. ממות….. אדם נולד ומאז הוא פוחד פחד מוות. מהמוות. ואיזה פרדוקס עצום יש בין הגוף-שנועד להיות בר חלוף, רק בא לשרת את הנשמה… והנשמה מצטערת על שנאלצה לרדת בתוך גוף, כזה נמוך, כזה חומרי, כזה כבד, שנמשך אל החומר והתאוות והצרכים והוא מוגבל והוא זמני……… והיא נצחית ואינסופית, והיא מתעלה, והיא יפה, והיא שלמה, והיא כל יכולה, והיא אלוקית…….. והגוף אז למה הוא כל כך פוחד? אם הגוף יודע שימיו קצובים, למה הוא חי בכזה פחד? שני קצוות-נפגשים ביחד. ועליהם לעשות עבודה ביחד. אחד חמור ואחד רוכב. אחד משרת את השני. הבעלים מאכיל ומנהיג, אוהב, מתחשב, מרומם… החמור, משרת, מקבל, משתדל, מתאמץ, קשוב למנהיג… ביחד-למסע הם יוצאים בכלים שונים ומשלימים. ויחד הם חווים חוויות, זיכרונות, ניצחונות, כישלונות, יופי וכאב, שמחה ועצבות, גבורה וחולשה, אומץ ופחד, התרוממות ושפלות, קור וחום, אהבה ושנאה… הפחד האמיתי בשורשו-הוא הפחד של הגוף שלא עשה כל צרכו לטובת הנשמה. זה הפחד של העבד. אבל הוא יכול לדעת שבזכות שהוא זמני ובר חלוף, הוא יכול לעבוד בשמחה! הרי עוד מעט ינשום לרווחה! כל שנותר זה להודות על הזכות-לעשות הכי טוב, כי עבד לבן מלך-זה לא מובן מאיליו להיות! עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי: עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי” /מאת ר’ יהודה הלוי